<h1>ארחות חיים הלכ' עירובי תבשילין סימן ז'</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ומי שלא הניח עירובי תבשילין ולא הניחו לו כשם שאסור לו לאפות ולבשל לעצמו כך קמחו ומאכלו אסור ואסור לאחר שהניח לעצמו לבשל ולאפות לאחר שלא הניח עד שיקנה לו קמחו ומאכלו זה שלא הניח שנמצא שמבשל ואופה שלו שהרי קנהו ואם רצה אחר כן יתן לזה שלא הניח במתנה והקנאה זו בלשון מתנה לא בסודר אלא בהמשכה ככל המטלטלין. והבעל ההשלמה ז"ל כתב מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה א' ומדליקין לו את הנר דמשום כדי חייו התירו לו ז"ל אפי' בלא הקנאה וכן תניא בברייתא וכן פסק הר"ז ז"ל. והרשב"א כתב שאף הוא אופה ומטמין לעצמו כן בצמצום שכדי חייו התירו לו שלא יתענה בשבת וכן משמע מן הירושלמי מי שלא הניח עירובי תבשילין ובשל ואפה בו ביום והותיר או שזמן אורחים ולא באו הרי זה אוכל המותר למחר ואם הערים הרי זה אסור לאכלו ואפשר לומר דווקא לו אבל לאחרים מותר וכ"כ בתשובה שאלה. וכתב הר"פ ז"ל דדווקא אם בישל בקדרה א' לבדה אסור אבל אם מלא קדרה א' מותר לכתחילה ואפי' בשביל שבת שאפי' בשביל חול מותר כדאמרינן ממלאה אשה וכו' עבר ובשל ואפה לשבת אין אוסרין עליו ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם נתיר על המערים יהיו הכל מערימין וישתקע שם עירובי תבשילין אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת.
